ללמוד לדבר מחדש עם עצמי

לפני הרבה שנים כשהייתי מהנדסת תוכנה צעירה ויהירה הזמינו אותי לדבר בכנס על תחום שהכרתי היטב. הייתי מומחית אבל גם צעירה ועם ביטחון שמסתיר פחד עמוק. עליתי לבמה בלי להתכונן בטוחה שזה יזרום. זה היה כל מה שרק לא זרם. הברכיים רעדו הקול נשבר ורק אז הבנתי שהגוף יודע דברים שהראש עוד לא הספיק להבין. הלב דפק כל כך חזק שחשבתי שכולם שומעים. כשירדתי מהבמה רציתי להיעלם. שכנעתי את עצמי שאני לא בנויה לדבר מול אנשים ועדיף שאשמור על שקט.

מאותו יום ובעשרים השנים שאחריו כמעט לא דיברתי מול קהל. אפילו בפגישות גדולות העדפתי לשתוק. אבל משהו בי התחיל לזוז לאט. בלי דרמות. משהו רך שהתחיל לערער את הסיפור שסיפרתי לעצמי. הכנסתי את עצמי למפגשים שבהם אני מדברת. התאמנתי שוב ושוב. נשמתי. רעדתי. והמשכתי.

והיום השתתפתי באי כנס שהוא כנס ללא אג’נדה מראש שבו כל משתתף יכול לבחור להרצות. נרשמתי לחדר קטן עם עשרים וחמישה מקומות והגיעו שמונה. הם אולי לא ידעו מה עבר לי בגוף אבל אני נהניתי. אחר כך ראיתי שיש מקום פנוי באודיטוריום ונרשמתי בלי לחשוב יותר מדי. הבטן התהפכה כמו פעם אבל עליתי. דיברתי. והרגשתי שקט נעים. הבמה שהפחידה אותי כל כך פעם הפכה למקום שמרגיש הבית החדש שלי.

זה גרם לי לחשוב כמה עמוקות התפיסות שאני סוחבת על עצמי. שנים אמרתי לעצמי שאני לא מתאימה לעמוד מול קהל ושאין לי את זה. האמנתי לזה. היום אני מבינה שהתפיסה הזו הייתה רק זיכרון ישן שחזר על עצמו עד שנשמע כמו אמת מוצקה.

מחקר שפורסם בשנת 2012 על ידי ד"ר היידי גרנט מהאוניברסיטה של קולומביה מצא שאנשים שמשנים את הדרך שבה הם מדברים עם עצמם ומחליפים אני לא טובה בזה במשפט אני עדיין לומדת את זה מצליחים להתמודד טוב יותר עם אתגרים ולפתח תפיסה עצמית גמישה וחומלת. זו בסופו של דבר כל התורה. לא לשנות את מי שאני אלא את הסיפור שאני מספרת לעצמי על מי שאני.