איך אני יוצאת מהלחץ על ידי הפעלת מנגנון ביולוגי של שיקום ורגיעה

היום באימון זה קרה שוב.

תוך כדי דיווש, הזיעה מטפטפת, הדופק גבוה,

הראש עוד שקוע ברשימת המשימות של היום

ואז פתאום קורה משהו כמעט קסום. שקט.

המחשבות מתבהרות,

נקודות מתחברות.

ושוב מופיעה לה הברקה.

זה קורה לי לפעמים באימונים,

ובכל פעם זה מפתיע אותי מחדש.

דווקא כשהגוף עובד קשה, הראש לפעמים עושה חיבורים שפשוט לא היו כאן קודם.

מחקרים מראים שזו לא סתם תחושה.

ד"ר ג'ון רייטי וד"ר ג'ים לור מאוניברסיטת הרווארד פרסמו בשנת 2011 סקירה רחבה על ההשפעה של פעילות גופנית על המוח.

הם מצאו שכאשר אנחנו מזיעים, רמות הדופמין, הסרוטונין והאדרנלין עולות, שאלה שלושה הורמונים שמווסתים מצב רוח, ריכוז ויצירתיות.

ההשפעה לא נגמרת בכימיה.

המאמץ הגופני מאלץ אותנו לעצור את ה"רעש" הפנימי.

כשהגוף עסוק והנשימה מתייצבת, המוח הרציונלי שלנו סוף סוף שותק.

וכשהוא שותק, יש מקום לחלקים אחרים של המוח, שלי, לצוף.

אני יוצאת מהאימון חזקה יותר, רגועה, ממוקדת ובהירה.

ואני תוהה,

כמה פעמים ביום אני מנסה לחשוב חזק יותר.

לעשות חזק יותר.

במקום לעצור לרגע ולנשום. ולתת לפתרון להתהוות סביבי ודרכי.