ללמוד לעמוד בשקט

כבר כמה שנים שאני בשיא הכושר שלי. כל פעם עוד קצת. חזקה ומתאמנת באופן קבוע. ובכל זאת משהו היה חסר. לא כוח אלא יציבות. הבנתי שהגוף שלי יודע לרוץ מהר אבל לא יודע לעמוד בשקט. בדיוק שם התחיל המסע לשלווה מסוג אחר.

אז התחלתי פילאטיס עם מטרה קטנה וצנועה לגרוב גרביים בעמידה בלי להישען. נשמע פשוט. בפועל זו הייתה הזמנה לפגוש את עצמי בנקודה הכי חשופה. נפלתי שוב ושוב. התיישבתי. נצמדתי לקיר. ובכל פעם שהתרסקתי קצת למדתי לנשום ולחזור.

ואז יום אחד זה קרה. עמדתי יציבה גורבת גרב על רגל אחת ומרגישה רגע נקי של שקט. מטרה קטנה כל כך אבל מלאה בעומק. מאחוריה הסתתר תהליך של חוסן עדין. יציבות פנימית. נוכחות. איזון בין מאמץ לבין רכות.

ואז הגיעה השאלה מה עכשיו. מה עושים אחרי שהגענו אל היעד שהצבנו. מחקר מ־2019 של ד"ר עיישה אחמד מאוניברסיטת שיקגו מצא שאחרי השגת יעד נוצרת ירידה חדה במוטיבציה ובתחושת משמעות. המוח זקוק לדרך לא רק לסוף. הוא נרגע בתוך תנועה רציפה.

אז היום אחרי שאני מצליחה לגרוב גרביים בעמידה אני כבר מחפשת את הגרביים הבאות שלי. יעד קטן חדש שמזמין אותי להמשיך לזוז. לשמור על השקט שבתוך המסע ועל החוסן שנבנה ממנו.