שייכות ובית יחד עם ספורט, חוסן מנצח

לפני שהתחלתי קרוספיט, פחדתי להיכנס לשיעורי כוח.

חששתי מהמשקולות, מהעומס,

פחדתי להתנפח,

הפחיד אותי המראה של האנשים סביבי,

התחושה שאולי אני לא מספיק חזקה, לא מספיק מסוגלת, לא שייכת. כל צעד בתוך האולם הרגיש כמו התמודדות עם משהו שגדול עליי.

אבל עם הזמן, משהו השתנה.

היום כשאני נכנסת לאולם, אני מחייכת.

האנשים,

המוזיקה ברקע,

הרעש של הציוד,

תחושת הדופק והחוזק של הגוף שלי

הכל מחבר אותי לרגע, לרגש, לעצמי.

אני מרגישה את הכוח שלי, את הקשב,

את היכולת שלי לתת לגוף לעבוד מתוך שמחה.

הפחד ההוא הפך להזמנה.

הזמנה להכיר את עצמי דרך מאמץ,

דרך תשומת לב לגוף,

דרך חווית חוזק שפעם הייתה לי חדשה, היום היא חלק ממני.

מה שהפך את השינוי הזה לאמיתי, זה החוויה עצמה.

מחקר של החוקרים גרסיה וארצ'ר  משנת 2014 מראה שאנשים שחווים רגשות חיוביים בזמן אימון או בעקבותיו נוטים להתמיד בפעילות לאורך זמן (כאילו, דא...).

הגוף לומד מהר יותר כשמה שעושים מקושר להנאה, לשמחה, לתחושת משמעות. מתוך חיבור רגשי שמחזק את ההמשכיות ומעמיק את הלמידה.

הפחד ההוא, כשבחרתי להמיר אותו להתרגשות, הוא הדלת שאפשרה לי להקשיב לגוף שלי, בחמלה ובתשומת מלב.

להיות נוכחת בעוד מקום שהפך להיות בית.